פסק-דין בתיק ע"א 2792-05-12

כב' השופטת ר. ברקאי:

1.         זהו ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום באשדוד (כב' השופט אריאל ברגנר) מיום 29.3.12, בתיק ה"פ 26151-11-10, אשר קבע קיומה של זיקת הנאה למשק 55 במושב בית עזרא בשטח מקרקעין הידוע כמשק 54 המוחזק על ידי המערערים, מכוח שנים, המקנה למשיבים זכות שימוש בשביל המצוי בשטח המערערים. בהתאם אסר על המערערים לבנות גדר הפרדה בקו הגבול לפי ההיתר שניתן להם על ידי הוועדה המקומית לתכנון ובניה וכן קבע כי ניתן לרשום את זיקת ההנאה בספרי רישום המקרקעין.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת

2.         המערערים הינם חברי אגודת בית עזרא (להלן: " האגודה") בעלי זכויות של "בר רשות" בנחלה הידועה כמשק 54 במושב בית עזרא (להלן: " משק 54") מטעם אגודת מושב בית עזרא, שהינה בעלת זכות חכירה אל מול מנהל מקרקעי ישראל. המערערים רכשו זכויות במשק 54, בהתאם לחוזה מיום 1.12.03 אשר אושר על ידי האגודה ועל ידי המינהל.

המשיבים אף הם חברי אגודה ובעלי זכויות במעמד של בר רשות, כמפורט לעיל,  בנחלה הידועה כמשק 55 במושב בית עזרא (להלן: " משק 55"). לנחלות הנ"ל גבול משותף.

עובר לרכישת משק 54 על ידי המערערים היו 3 נחלות - משק 54, משק 55 ומשק 56, בבעלות בני משפחת המשיבים וקיימו ביניהם "רצף טריטוריאלי".

3.         כאשר רכשו המערערים זכויות במשק 54 ביקשו לבנות גדר התוחמת את יחידת המשק שלהם. לצורך כך הסתייעו בשירותיו המקצועיים של מודד, אשר נתן חוות דעתו ומצא כי בפועל קו הגבול עובר על שביל גישה למשק 55 במובן זה שהגדר אותה מבקשים המערערים להקים צפויה לגרום לביטול שביל הגישה ליחידת המשק של המשיבים. 

4.         השאלה שעמדה לדיון בפני בית משפט קמא היתה האם רכשו המשיבים כמחזיקים במשק 55 זיקת הנאה במשק 54, אשר יש בה כדי להקנות למשק 55 שימוש בשביל הגישה לביתם, המצוי בחלקת המערערים (להלן:" שביל הגישה"). אם יקבע שכן האם יש בזיקת הנאה זו כדי לפגוע בזכויות המערערים במשק 54 בהתאם לחוזה.

בסופו של יום קבע בית משפט קמא כי זיקת ההנאה קמה למשיבים המחזיקים במשק 55 מכח שנים ואף הורה לרשום זיקת הנאה זו בספרי רישום המקרקעין.

5.         במסגרת הערעור שבפנינו טענו המערערים כי שגה בית משפט קמא עת קבע כי קיימת זיקת הנאה מכח שנים במשק 54 לטובת משק 55.

לטענתם, זכות המעבר בשביל הגישה היתה בהסכמה וברשות הבעלים הקודמים של משק 54 ומקום בו מדובר בשימוש מוסכם, אין לומר כי היתה פעילות נוגדת הנדרשת לצורך ביסוסה של זיקת הנאה.

6.         עוד טענו כי שגה בית משפט קמא עת קבע כי המשיבים רכשו זיקת הנאה בשביל הגישה מכוח שנים. לטענתם, המשיבים לא עמדו בנטל להוכיח כי השימוש בשביל הגישה היה לאורך תקופה העולה על 30 שנה. מה גם שלאורך השנים, מאז עברו המערערים להתגורר בנחלה 54, לא נעשה כל שימוש על ידי המשיבים בשביל הגישה ובכך זנחו זכותם, אם קיימת, לזיקת הנאה.

7.         בנוסף טענו כי, המשקים הנדונים הינם מקרקעי ציבור ולאור הוראת סעיף 113 לחוק המקרקעין התשכ"ט - 1969 (להלן:" חוק המקרקעין") לא ניתן לרכוש זיקת הנאה בשביל הגישה מכח שנים.

8.         לחילופי חילופין טענו כי גם אם היתה קיימת בעבר זכות מעבר בשביל הגישה הרי שהמשיבים, אשר היו צד לחוזה מכר נחלה 54 למערערים, ויתרו עליה במסגרת חוזה המכר מקום בו הצהירו בחוזה המכר כי הזכויות במשק 54 נמסרות למערערים כשהן חופשיות  ונקיות מכל שעבוד ו/או חוב ו/או חריגות בניה ו/או פלישות וזכויות צד ג' כלשהן. לטענת המערערים, מקום שהמשיבים היו צד להסכם המכר של יחידת משק 54, אל מול המערערים, יש בהצהרתם זו כדי להעיד על ויתור על כל זכות או זיקת הנאה ביחידת משק 54.

9.         עוד ובנוסף טענו כי גם אם נקבע קיומה של זכות לזיקת הנאה שגה בית משפט קמא עת לא הכריע בשאלה האם יש בזיקת ההנאה כדי לפגוע בזכויות המערערים במשק 54.

10.        מנגד טענו המשיבים בזכות פסק דינו של בית משפט קמא וחזרו והדגישו כי קמה להם כמחזיקי משק 55 זיקת הנאה בשביל הגישה לבית המצוי במשק 54 מכח התיישנות.

דיון

11.        מבלי להיזקק למחלוקת העובדתית המתעוררת סבורה אני כי מן הדין לקבל הערעור מאחר וגם אם למשק 55 היתה זיקת הנאה או זכות שימוש בשביל הגישה המצוי במשק 54 הרי שזכות זו פגה עת הועברו הזכויות במשק 54 למערערים וזאת מכוח ההלכה כי זיקת הנאה משוכר מקרקעין תפקע עם סיום תקופת השכירות. אפרט:

12.        סעיף 5 לחוק המקרקעין מגדיר זיקת הנאה כ: